קצת לפני שיצאנו למחנה קיץ, התלבטתי מה אני רוצה להכין לחברים שלי בקבוצה. כל שנה אני מכינה משהו ורציתי שהשנה יהיה משהו שיגבש את כולנו וייחד אותנו ביחס לקבוצות אחרות. חוץ מזה רציתי שיהיה משהו שיישאר לכולם אחרי המחנה והם יוכלו להנות ממנו גם אחרי שהמחנה יחלוף. החלטתי להכין חולצות ! לא ידעתי עדיין איזה סוג ומה יהיה הסגנון אבל החלטתי שזו תהיה מתנה נהדרת. מדובר במשהו שיישאר גם אחרי שהמחנה ייגמר וכך יהיה זיכרון מוחשי מהחוויה הנהדרת הזו. דיברתי עם חברה שלי שהיא מעצבת גרפית וניסינו לחשוב יחד על ציור שיהיה נחמד שיהיה על החולצה – משהו שיחבר בין כולנו ושמאפיין אותנו כקבוצה. בגלל שהיה לי קשה למצוא ציור ספציפי, ביקשתי ממנה שתכין איור שבו יופיעו המשפטים הקבועים של כל אחד מחברי הקבוצה. באופן זה יש משמעות רגשית לחולצה כי כל מי שכתוב עליה, מטביע עליה את חותמו ואז החולצה הופכת להיות אישית וקולקטיבית באותה נשימה.
המשפט המאפיין שלי הוא: "באמת שלעולם לא". מדובר בצמד מילים שיש מאחוריהן סיפור משעשע ורק מי שלוקח חלק בקבוצה יוכל להבין. יתרה מכך, בגלל שהקבוצה מאוד מגובשת אפשר לרשום רק את המשפט מבלי לרשום מי אומר אותו. המשפטים כל כך אופייניים למי שאומר אותם שלא יהיה ספק מי אמר איזה משפט. החלטתי שהחולצה תהיה בצבע תכלת וההדפס בצבע שחור, אשר בולט מאוד על התכלת. אחרי שהייתה לי סקיצה מוכנה פניתי לחנות שמתמחה בהדפסה על חולצות וביקשתי הצעת מחיר. ההצעה הייתה נראית לי סבירה עבור החולצות וההדפסים והכי טוב – מביאים אליי את כל החולצות כאשר מוכן. בפעילות הבאה שלנו אספתי כסף מכולם כדי לרכוש את החולצות וניגשתי לחנות על מנת לשלם. כעבור שבוע הן היו אצלי ומאוד התרגשתי. ברגע שלבשנו אותן במחנה זה היה מאוד מגבש והיה ברור שאנחנו קבוצה מאוחדת מאוד. אחרי המחנה שמתי לב שזו הייתה כזו הצלחה שאנשים המשיכו ללבוש את החולצה שלהם גם לפעילויות אחרות ולהרגיש גאים שהם חלק מהקבוצה.